Mor Levyבשיאה של עונת החתונות כאן בישראל, וחגי תשרי בפתח, מתקיים במרוקו פסטיבל יוצא דופן- פסטיבל החתונות של מרוקו.
מדי שנה, העיר הקטנה אימלשיל מתעוררת לחיים עם מוזיקה, ריקודים, אנשים ברחובות ושוק שוקק חיים.
הפסטיבל הוא אחד המסורות הידועות ביותר במרוקו והוא בן כ-500 שנה.
הפסטיבל אורך כשלושה ימים בו משתתפים אלפים של תושבים שרוצים לחגוג, והכי חשוב- לשמוח בשמחתם של הזוגות הטריים.
עשרות צעירים וצעירות מגיעים במטרה אחת- למצוא את הבן/בת הזוג הפוטנציאלים למשך חייהם.
הבחורות מגיעות בלבוש מסורתי ועם שלל תכשיטי הכסף המשובחים ביותר שבבעלותן, והבחורים הרווקים מתלבשים לרוב בבגדים לבנים חגיגיים.
כמו כן, את טקסי האירוסין מקיימים בכיכר הגדולה בעיר.
בימנו, עולם הדייטים הופך למסובך מעת מעת, עם "חוקים" שלפיהם מתנהלים, אתרי היכרויות והמון מדיה.
אחד ה"חוקים" שנשברים בפסטיבל החתונות הוא "הגבר ניגש ראשון"
בפסטיבל החתונות דווקא קורה הפוך. במידה והבחורה מעוניינת, היא תקרוץ או תניד את ראשה, ובכך תתן לגבר סימן שיכול לגשת אליה.
הבחור אז יקח את ידה כאות לאהבה וחיבה, ומשם ירקם הקשר החדש.
הנשים הן אלו שבוחרות את גבריהן, שאיתם ירצו לבלות את שארית חייהן.
הפסטיבל באימלשיל אינו סובב רק סביב האהבה. הפסטיבל מציע מגוון רחב של מנות מקומיות, מוזיקה מסורתית ופולקלור ולבוש אותנטי ומסורתי. תמצאו גם בתי קפה, מסעדות, נפחים, מוכרי משי, שמלות, שטיחים, פירות יבשים ובעלי חיים.
הסיפור שעליו מתבסס הפסטיבל מזכיר את הסיפור הטרגי של רומיאו ויוליה. אגדת פסטיבל חתונות אימילשיל מספרת את סיפורם של שני אוהבים משבט עיט האדידו. משפחות האוהבים היו אויבים מושבעים ואסרו על הזוג להתחתן.
בחלק מהדיווחים של הסיפור נאמר שהגבר והאישה, מרוב צער, בכו עצמם למוות. דמעותיהם מילאו את שני הנהרות באזור, הידועים כיום בשמם "איסלי" (שמו) ו"תסלית" (שמה).
גרסה אחרת אומרת שהזוג בכה מספיק כדי ליצור שני אגמים משני צידיו של ההר וטבעו בעצמם.
בשתי הגרסאות של הסיפור, ההר מסמל טרגדיה נוספת: הפרדת נשמות האוהבים, אפילו במוות. האשמה של המשפחות, כך ממשיכה האגדה, עוררה בהן השראה לקבוע יום נישואין ביום השנה למות הזוג. ביום זה, צעירים מבני שבטי עיט חדידו רשאים להתחתן עם מי שבא להם, וכך נולד פסטיבל חתונת אימילש׳יל.
